בעל נכס באזור התעשייה בחיפה הגיש תביעה בבית המשפט כנגד בעל המפעל ששכר את הנכס בדרישה לפנותו. העילה לתביעה הייתה שהמפעל גורם לזיהום אוויר וסירובו של בעל המפעל לחדול מכך.
המפעל מייצר פריטים מפיברגלאס, בעיקר עבור התעשייה. בזמן הייצור משתמשים במפעל בחומרים נדיפים בעלי פוטנציאל זיהום אוויר. באחד השלבים יש צורך בשיוף ונוצרים חלקיקים בגדלים שונים ובכמות גדולה המתפשטים באוויר ובחצר המפעל. כל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו והפער ביניהם היה גדול מכדי שכבוד השופט יוכל להכריע ביניהם.
בית המשפט מינה אותי להגיש לו חוות דעת של מומחה לאיכות הסביבה. בבדיקה במקום ובחינה של שלבי העבודה והתנאים בהם העבודה מתקיימת במפעל, והשוואתם בעזרת ספרות מקצועית למפעלים אחרים בעולם העוסקים בפיברגלאס, יכולתי לבחון את שתי חוות הדעת של שני המומחים, כמו גם את מידת השמירה של בעל המפעל על התקנות לאוויר נקי הקיימות בישראל.
מצאתי שבעל המפעל שומר על התקנות בנקודות שיש עליהן פיקוח, כמו עריכת בדיקות רפואיות בכל תקופה המוגדרת בחוק, וכלל אינו מודע לתקנות שאין עליהן פיקוח כמו, שמירה על אוורור מספיק או על הגנה מפני אש גלויה.
בחוות הדעת שלי שהוגשה לכבוד השופט נדרש בעל המפעל להשקיע באמצעים המונעים התפשטות החומרים הנדיפים בתוך המפעל ובסביבתו, וכך גם לגבי פיזור החלקיקים. הדרישות פורטו, כולל האמצעים להשגתם. באותה הזדמנות ניתנו לבעל המפעל גם הערות הנוגעות לבטיחות במפעל ולגבי פינוי הפסולת המוצקה והנוזלית.
לבעל המפעל ניתנה האפשרות לבחור להשקיע בתיקון כל הפגמים ולהביא את פעילות המפעל לשמור על התקנים או לפנות את המקום. בעל המפעל בחר להשקיע בתיקונים ולהמשיך לעבוד במקום תוך עמידה בכל הדרישות המפורטות שהצגתי בדו"ח, ואשר קיבלו תוקף משפטי. מצד שני, ניתנה לבעל הנכס האפשרות להוציא בעתיד את המפעל משם באם לא יעמוד בתנאי איכות הסביבה.
בחוות הדעת המלצתי להעביר את פרטי המקרה וחוות הדעת שלי ליחידה לאיכות הסביבה בחיפה אשר תמשיך לפקח על המפעל.